הצלחנו לאתר את מקורותיה של משפחתנו, משפחת אגייב, במערב רוסיה באזור הגבול בין רוסיה לביילורוסיה. באופן ספציפי, האזור שבו נולדו סבנו אלישע (רודיון טרפימוביץ אגייב) וסבתנו רבקה (יקטרינה פטרובנה אילינה) השתייך בתקופה בה נולדו לביילורוסיה. סבא אלישע נולד בכפר קטן בשם קוסאצ'יובקה ואלו סבתא רבקה נולדה בכפר השכן שנקרא קוסטיוקובקה. שני הכפרים הקטנים האלו היו שייכים לאזור העיר קלימוביצ'י שבפלך מוגילוב בביילורוסיה. אך עכשיו, 120 שנה מאוחר יותר, כתוצאה משינויים שחלו אחרי מלחמת העולם השנייה, הוזז הגבול מערבה וכתוצאה מכך נמצאים היום הכפרים באזור השיפוט של העיר רוסלבל שבפלך סמולנסק שברוסיה. ראה עותק של תעודת מסע (ששימשה כדרכון) שהונפקה לרודיון טרפימוביץ אגייב ( סבא אלישע ) בשנת 1918 על ידי הכנסייה של הכפר זגוסטינו. במסמך מפורטים שמותיהם ותאריכי הולדתם של רודיון ויקטרינה ושני בניהם אנטולי (טוביה) וויקטור (שלמה) :

 

 

 

 

 

להלן תרגום תעודת המסע:

 

קוֹסָאצְ'יוֹבְקָה וקוֹסְטיוּקוֹבְקָה 

קוסאצ'יובקה וקוסטיוקובקה הם שני כפרים קטנים שנמצאים כ-100קילומטרים מדרום לעיר המפורסמת סמולנסק שבמערב רוסיה, ליד הגבול בין רוסיה וביילורוסיה. כפרים שכנים הם זגוסטינו (הכפר בו נמצאה הכנסייה שבה הוטבלו בני משפחתנו) והעיירה פטרוביצ'י שהייתה בזמנו המרכז המסחרי האזורי, שם נמצא בית הדואר הקרוב. בסוף המאה ה-19 חיו בכפר קוסאצ'יובקה כ-254 גברים וכ-240 נשים. כיום שני הכפרים נטושים ורק מספר בתי עץ נשארו שם עומדים על תילם. הכפר זגוסטינו עדיין מיושב אך הכנסייה בה הוטבלו בני משפחתנו נהרסה בתקופת הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה ולא נשאר ממנה זכר. הכפר פטרוביצ'י שהיה בזמנו כפר גדול ובו קהילה יהודית גדולה גם הוא מיושב. פטרוביצ'י נודע ברחבי העולם ככפר הולדתו של גדול סופרי המדע הבדיוני יצחק אסימוב שהיגר כתינוק בשנת 1923 עם משפחתו לארצות הברית.

 

להלן תרגום מרוסית של מאמר על קוסאצ'יובקה כפי שפורסם באלמנך של שומיאצ'י - ספר שני:

 

 

קוסאצ'יובקה הממלכתית תורגם מרוסית מתוך האלמנך של שומיאצ'י – ספר מספר 2   לפני תחילת המאה ה-19 חיו בקוסאצ'יובקה כ-400 בני אדם שהתגוררו בכ-90 חוות משפחתיות בודדות. אוכלוסיית הכפר הייתה מורכבת ברובה משתי חמולות (משפחות) עיקריות : חמולת אגייב וחמולת פיליפוב. בתחילת המאה ה-19 הוצבה במקום חטיבת חיל רגלים של הצבא הרוסי. תושבי קוסאצ'יובקה סיפקו ליחידה הצבאית את כל צרכיה – מזון ושירותים. בגלל נוכחותה של היחידה הצבאית במקום התחילו לקרוא לכפר "קוסאצ'יובקה הממלכתית" בעוד שלכפר השכן שבו לא הייתה נוכחות צבא קראו "קוסאצ'יובקה הבוצית". נוכחות הצבא במקום תרמה רבות להתפתחות הכפר ולרווחת תושביו. ובשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה התפתח הכפר בצורה מרשימה והגיע להישגים יפים בתחומים רבים.   בתקופת הקולקטיביזציה שאחרי המהפכה עברו תושבי הכפר מהחוות הפרטיות שלהם ובנו את בתיהם במרכז הכפר. הכפר והבתים בו נבנו בצורה מתוכננת היטב. נבנו שני רחובות ראשיים שהיו מקושרים ביניהם. הרחובות היו ישרים ומשני צדדיהם היו תעלות לניקוז מי הגשמים. לכל בית הייתה גישה מהרחוב על פני גשרון.  הבתים נבנו בצורה ישרה עם מרווחים שווים בין בית לבית. בחזית כל בית לכוון הרחוב הראשי נבנו ערוגות פרחים. לכל בית הייתה חצר מקורה שחיברה בין הבית לאסם ולאזור בעלי החיים. בכפר נבנו בית ספר יסודי טוב, מועדון, ומתקנים לעדרים המשותפים.  נחפרו שלוש בארות מים בעומקים שונים בנוסף לשני מבועי המים הטובים לשתיה שנבעו באזור הכפר.   תושבי קוסאצ'יובקה היו ידועים כאנשים ידידותיים, מפרגנים, חרוצים והגונים. העבודה המשותפת בקולקטיב ליכדה אותם. כל האיכויות האלו באו לידי ביטוי לפני המלחמה וגם אחריה. מספיק לספר שכאשר המורה פרוקופ וסילייביץ איבנוב החביא בביתו מפני הגרמנים ילד יהודי, רבים מאנשי הכפר ידעו על כך אך איש מהם לא בגד ולא הלשין לגרמנים והילד ניצל.   הכפר בשלמותו הפך להיות קולחוז והתחלק לשלושה צוותים. ההתפתחות המשמעותית ביותר של  קוסאצ'יובקה הייתה בשנות ה-70 כאשר הקולחוז התאחד עם הקולחוז "פטרוביצ'י". בתקופה ההיא היה לקולחוז עדר פרות (לונגהורן) גדול, עדר כבשים גדול וחזירים. כל אדמות הקולחוז הטובות לחקלאות היו מעובדות. החברה הייתה שלווה ורגועה, לא היו תופעות של קנאה או קמצנות, מצב חברתי זה השרה על כולם יותר חשק לעבוד. בכל שנה, בתקופת האסיף. נערכו בקולחוז חגיגות שבהן השתתפו כולם, זקנים וצעירים. החגיגיות נערכו באווירה טובה ובידידיות רבה.   בשנות ה-90 ,עם תחילת עידן הקפיטליזציה, החלה התדרדרות והתערערות של המשק הכפרי. המשקים הפכו לרכושם של חברות פרטיות. עיבוד האדמה הלך ונפסק ואדמות רבות התכסו בשיחים. האוכלוסייה של הכפר הלכה והתמעטה ובסופו של דבר נמחק הכפר מעל פני האדמה....   באזור קוסאצ'יובקה יערות מחט ויערות עצי ליבנה ואדר רבים. מצפון לכפר זורם נהר "נמקה", אחד היובלים היוצרים את נהר הדנייפר הגדול שזורם מצפון לדרום. מקורותיו של הדנייפר באזור סמולנסק והוא נשפך לים השחור ליד העיר אודסה. אחד האתרים היפים של קוסאצ'יובקה הוא מבוע המים שנמצא מצפון לכפר בין נהר ה"נמקה" לדרך סליוטי הישנה. המבוע נקרא "המבוע הגדול" או המבוע הקדוש". שמו של המבוע נגזר מאגדה עממית מקומית המסופרת מדור לדור. בסביבת המבוע מונח על האדמה צלב עצום עשוי מלבנים. האגדה מספרת שלפני שנים רבות עמדה במקום כנסיה גדולה ויפה. ביום חג אחד התמוטטה הכנסייה ובמקום בו עמדה פרץ מבוע של מים חיים. מימיו של ה"מבוע הקדוש" צלולים וזורמים כל ימות השנה, גם בימי הכפור הכי חזק הם ממשיכים לנבוע ולזרום בערוץ רחב הנשפך לנהר "נמקה".   רודיון אגייב, תושב עבר של קוסאצ'יובקה שהגיע מישראל לביקור מולדת הלך לבקר במבוע שאת יופיו וקסמו הוא אהב עוד בימי ילדותו בקוסאצ'יובקה. כאשר ראה שוב את המבוע אמר: "אך, אם היה לי בישראל מבוע כזה הייתי יכול להיות האיש הכי עשיר במדינה"............

 

המפות הבאות מתארות את מיקומם של קוסאצ'יובקה וקוסטיוקובקה ואת הכפרים שבסביבתם: